ספר זיכרון מאויר
סיפור על סבא מוריס
והזיכרונות הבלתי נשכחים
מאת הנכדים — ליאנה, אדם ותינוקת קטנה
הי, אני ליאנה — אחותו של אדם, הנכדה של מוריס.
רוצה לספר לכם על סבא שלי מוריס.
סבא מוריס היה סבא מאוד מיוחד.
הוא אהב לנסוע כל הלילה כדי לבקר אותנו לפני שאנחנו הולכים לגן בבוקר,
ואחרי זה אמא הייתה אומרת שהוא היה נרדם על הספה.
הוא היה אוהב להסיע אותנו ברחבי היישוב בקולנועית שלו.
אבל הכי הרבה הוא היה אוהב לחגוג ביחד,
לאכול ולהאכיל.
והוא היה אוהב לקחת אותנו לאכול פנקייקים בבית הפנקייק —
פנקייקים ענקיים עם הר של קצפת, גלידה ותותים אדומים.
אבא ואמא היו אומרים שהוא נותן לנו יותר מדי סוכר.
אמא אומרת שכשהיא הייתה קטנה והם עוד גרו ביחד,
בכל סוף שבוע סבא היה פותח במוזיקה סוערת שהייתה מעירה את כל מי שבבית — וגם את כל השכנים.
גם כל שבוע הם היו נוסעים לטייל במקום אחר,
ומרוב שהם טיילו, אמא חשבה ש״דג על הדן״ שנמצא בכלל בצפון הרחוק — הוא ממש ליד הבית שלהם בתל אביב.
סבא גם מאוד אהב שדות תעופה ומטוסים.
לפעמים היינו נוסעים סתם ברכבת לשדה התעופה להסתכל על המטוסים הממריאים.
ולפעמים הוא היה לוקח אותנו למקום מיוחד כדי שנוכל לשבת ליד המטוסים.
הוא היה מושיב אותנו על גג הרכב, ואז המטוסים היו עוברים מעלינו — כאילו הם כמעט נוגעים בנו.
סבא מוריס אהב להגיד שכשרואים נוף יפה — צריך לעצור ולנשום אותו, ושזה מאריך את החיים.
הוא גם היה אומר: כשהירח מחייך אליך — תסתכל עליו, תיגע במשהו שיקר לך ותחייך בחזרה. זה ייתן לך הרבה מזל בחיים.
יום אחד סבא מוריס כבר לא הרגיש כל כך טוב, והוא היה צריך ללכת לבית חולים.
היינו באים לבקר אותו כשהוא היה שוכב במיטה, אבל הוא תמיד המשיך לספר בדיחות ולעשות צחוקים.
פעם אחת כל המכונות מסביבו צפצפו, והוא אמר:
״תקשיבו, איזו תזמורת!״
גם כשהיינו בבית החולים היינו אוכלים מלא מלא שטויות ומאפים, ומקבלים ממנו המון חיבוקים.
עד שיום אחד סבא מוריס כבר לא בא.
במקומו הגיע הגעגוע.
הוא הופיע פתאום באמצע החדר כמו חור גדול בחלל —
חור שהיה בדיוק בצורה של סבא.
אמא אומרת שגעגוע הוא חשוב. שאם בהתחלה הוא נורא גדול, מפחיד וכואב —
לאט לאט הוא משנה צורה. ועוד ירגיש אחרת לפגוש בו.
אז כדאי לתת לו מקום.
באמת, כשעבר הזמן, נתתי לו קצת מקום לידי.
אמרתי לו: ״אתה יכול לבוא, אבל רק לקצת.״
הוא ישב לידי בזהירות — ופתאום הוא נראה פחות מפחיד...
והתחלתי לספר לו את כל מה שסבא עשה, כל מה שהוא אמר לי וכל מה שהצחיק אותי.
וכמה אני מתגעגעת אליו.
אז הבנתי שגם עם הגעגוע — סבא תמיד איתי.
ככל שאני מתגעגעת אליו יותר — הוא יותר איתי.
וכל פעם שאני רואה את הירח מחייך אליי, אני חושבת על סבא שמחייך אליי מלמעלה.
על הספר
סבא והזיכרונות הבלתי נשכחים הוא ספר הנצחה שנולד מתוך אהבה גדולה וגעגוע לסבא מוריס — סבא מיוחד, מצחיק, אוהב חיים, משפחה, טיולים, מטוסים, מוזיקה, אוכל טוב ורגעים קטנים שנשארים בלב.
הספר נכתב כחלק מפרויקט הנצחה משפחתי, מתוך רצון לשמור את הזיכרונות ממוריס חיים ונגישים גם לדורות הבאים. דרך עיניהם של הילדים, הסיפור מאפשר לפגוש את דמותו של סבא, את הקשר הקרוב איתו, את רגעי השמחה, וגם את הכאב והגעגוע שהגיעו לאחר הפרידה.
אני רלי, הבת של מוריס, וגם עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית. מתוך עבודתי עם ילדים ומשפחות אני יודעת עד כמה חשוב לתת לילדים מילים, מקום וביטחון לדבר על מוות, אובדן ופרידה. הספר נכתב בשפה עדינה ופשוטה, ומזמין ילדים ומבוגרים לשיחה פתוחה על געגוע, זיכרון, אהבה והמשך הקשר עם מי שכבר איננו.
זהו ספר על סבא מוריס, אבל גם ספר על כל ילד או ילדה שאיבדו אדם אהוב — ועל הדרך שבה הזיכרונות יכולים להמשיך ללוות, לנחם ולהאיר.